לְאַבָּא
אַבָּא שָׁקוּעַ
בְּתַחְתִּית הָאַמְבַּטְיָה
פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה
עֵינָיו עֲצוּמוֹת
וַאֲנִי מַבִּיט
בַּמַּיִם הַתְּכֻלִּים
שֶׁמֵּעָלָיו
מְגַלֶּה
שֶׁעֵינֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁלּוֹ
נִפְקְחוּ פִּתְאוֹם
גַּם שָׁם
וַאֲנִי בֶּן הַשָּׁלוֹשׁ
בּוֹטֵחַ בּוֹ
שֶׁהִנֵּה
יָקוּם מִמַּעֲמַקִּים
יַתִּיז מַיִם רַבִּים
לְכָל עֵבֶר.
ירושלים, ינואר 2001
עוצמתי
תודה על תגובתך.
חזק עקיבא. נוגע.
שבוע- טוב.
תודה, אביטל, שימחת אותי.
חזק מאוד, הכה בי
תודה, שימחת אותי.
בטחון מקסים של בן שלוש
תודה, מירי. חשוב לי גם לדעת אם השיר דיבר אליך.
אני מקווה שהוא אכן קם ..
ציירת תמונה מוחשית מאד בעיני,
והכחול של המים ושל העינים שהתמזג,
יש בזה משהו כמעט מיסטי.
רונית יקרה, קלעת בדיוק למה שהתכוונתי. תיארתי תמונה מילדותי: אבא אהב לשקוע באמבטיה ולפקוח את עיניו כשהוא שוכב. לא רק שהיה קם כל פעם, אלא הוא חי עד גיל 90 ונפטר לאחר שהחליק באמבטיה, נפצע ובגלל סיבוכים נפטר.
מאד שימחת אותי.